פתאום בא לי שוודית

יא אללה, פאקינג שלושה חודשים.
האמת – אין לי תירוץ. אולי חוץ מחוסר מוזה. לא יודע, פתאום כל העניין הזה של הניינטיז נראה לי קצת, איך לומר, מיושן. לא התחשק לי לכתוב על שום דבר, אפילו לא על דברים שקודם לכן הבטחתי לעצמי שאקדיש להם פוסט.
והמעניין הוא שבמהלך החודש האחרון של ההפסקה המוזרה הזאת, התחלתי, רחמנא ליצלן, לשמוע כל מיני דיסקים שיצאו בחודשיים האחרונים. פתאום האלבומים החדשים של TV on the Radio (מצוין), Elbow (טוב מאוד אבל היו להם טובים ממנו) ו-Fleet Foxes (טרם הספיקותי לשמוע לעומק, אבל על פניו נשמע שהוא פחות טוב מאלבום הבכורה המופתי שלהם) נורא עניינו אותי. פתאום היה דחוף לי לשמוע את ה-Fratellis, להקה ש-מ' מספרת לי עליה כבר כמה שנים, אבל אף פעם לא ממש התפניתי אליה, ועכשיו נדלקתי.
ופתאום, הפראטליס החמודים הזכירו לי את ה-Wannadies, וידעתי שאני חייב לכתוב משהו על שוודיה בניינטיז.

לומר את האמת, ויילס ובלגיה תמיד הדליקו אותי יותר. שתיהן הביאו לי שתיים מהלהקות שאני הכי אוהב (סופר פרי אנימלס ודאוס, בהתאמה), ועוד כמה להקות מצוינות שבטח עוד נגיע אליהן פעם. ויילס הגניבה אותי בגלל הסיפור הלאומי המיוחד שלה, בלגיה בגלל שכיף לגלות שמדינה כל כך מושמצת יכולה להנפיק סצינה מוזיקלית כזאת לוהטת.
אבל משוודיה – משוודיה יצאו כל מיני הבלחות מקריות, שרק בסקירה כללית לאחור אני יכול לזהות בהן חיבה אמיתית שפיתחתי אז לסטייט אוף מיינד הנורדי.
וכן, אני יודע, זאת המדינה שהוציאה קלישאות פופ כמו אבבא, רוקסט ואייס אוף בייס, אבל בשבילי הם בעיקר יצואנים של אלטרנטיב פופ, שהנפיקו כמה להיטים גדולים לרפרטואר האישי שלי. על אף אחד מהם אי אפשר לומר שהוא אמן אינדי אמיתי, כולם נראים שמחים ו/או מלוקקים מדי, אבל כולם העניקו לי רגעים מוזיקליים נעימים בתקופה ההיא, ובינינו – לא הייתי צריך אז הרבה יותר מזה.

וכאמור, הראשונים ברשימה הזאת הם ללא ספק ה-Wannadies. רובכם בטח מכירים אותם מ-You and Me Song החמוד והמתקתק ששורף את הפלייליסט של גלגלצ כבר כמעט 15 שנה. אז גם אני, כמו רוב העולם שמחוץ לשוודיה, גיליתי אותם באלבום ההוא מ-1997, Bagsy Me, אבל מי שבאמת זכה לשמוע את האלבום כולו, כמוני, יודע שהם הרבה יותר מבלדה סכרינית אחת (שאגב, במקור הופיעה בכלל באלבום הקודם שלהם, אבל יצאה שוב כסינגל מוביל לאלבום הבא אחרי שבאז לרמן שירבב אותה לפסקול של "שייקספיר מאוהב" והפך אותה ללהיט).
האמת שקשה לי לשים את האצבע מה עושה לי את זה אצל הוואנאדייז ("הרוצים למות?!"). אולי זה השילוב בין דיסטורשן לסאונד ילדותי; אולי זה הזמר הגמד שלהם, פר ויקסטן, שגם אז, בגיל 30, שר כמו ילד בן עשר ונראה כמו סבא מגניב בן 55; אולי זאת הזמרת כריסטינה ברגמרק, שהתמונה שלה על עטיפת האלבום (וגם ההופעה שלה בקליפ שלהלן) פרטה חזק על נימיו של המתבגר חובב-חצאיות-המיני-והגרביים-עד-הברך שהייתי; ואולי אלה הטקסטים הפשוטים אך הנוגעים ללב שעוסקים רובם ככולם ביחסי חברות, אפלטוניים ופחות אפלטוניים. ואולי זה בגלל שבאלבום הפרידה שלהם, מ-2002, יש שיר שקוראים לו Uri Geller. סוג של גאווה לאומית.
נורא קשה לבחור שיר אחד מבין שלושת האלבומים שיש לי שלהם, אבל אני אלך על השיר שבזכותו בעצם גיליתי את הסאונד האמיתי של הלהקה הזאת. בעיניי, כשאומרים "מריח כמו ריח נעורים", מתכוונים לשיר הזה (והדיאלוג בין פר לכריסטינה שמתחיל ב-1:03 הוא אחת מיציאות הפופ היותר משעשעות שאני מכיר).

הבאים בתור הם שלישיה מוזרה עד תמהונית, שאין לי מה להגיד עליהם חוץ מהעובדה שיש לי בבית שני אלבומים שלהם, כל אחד יותר משונה מהשני, ובכל זאת אני לא חושב שאני יכול לשלוף מהראש שום שיר שלהם חוץ מהשיר הזה, שהיה לשנייה וחצי בערך המנון ההד-באנגרים של אמצע הניינטיז (ולמיטב זכרוני אפילו זכה להומאז' נאה של ביוויס ובאטהד).
לא ברור מה יש בהם, במיוחדג'ת-הקצת-מפחידה עם הברזלים בשיניים, בבחור הלבן שנראה כמו הכלאה של חנון אשכנזי עם וייט טראש אמריקאי, ובבחור השחום שהוא כנראה התשובה הסקנדינבית לתומר יוסף. הצצה נוספת בקליפ הזה ממרום שנותיי היא אפילו קצת מביכה – הם כל כך מאוהבים בעצמם ומתלהבים מעצמם שזה קצת לא נעים. אבל Whale סחפו אותי לגמרי אז, אולי בגלל הדחיפה המסיבית של ריי קוקס שהיה אז התפריט הטלוויזיוני הקבוע שלי מדי ערב, ואולי בגלל הקליפ הסופר-צבעוני שהם ארגנו לעצמם וששדרג את כל חוויית ההאזנה לשיר ה(חייבים להודות) די-סתמי הזה.

את אנדריאס ג'ונסון אני מכניס לכאן, כמובן, עם כל הכוכביות האפשריות. הוא פה כדי להמחיש את התהליך שעובר אמן בדרך מהשוליים למיינסטרים. אני עדיין זוכר ששמעתי אותו בפעם הראשונה אצל מיכל ניב ז"ל, שכבר היתה אז ברדיו תל אביב, והיא השתפכה על כמה שהוא מגניב וכמובן גם על כמה שהוא חתיך. עצם העובדה שניב שידרה אותו בתכנית מוזיקה אישית משלה שייכה אותו אוטומטית לצד של הטובים. ו-Glorious הוא בדיוק מסוג שירי האמצע האלה, שיכולים להיות הסמן המיינסטרימי של אמן אלטרנטיבי, או הסמן המגניב של אמן קלישאתי. בדיעבד, זה היה כנראה קצת יותר קרוב לאפשרות השנייה, ועדיין – ג'ונסון נחשב אצלי בתור נציג נאמן של אסכולת "ואללה, טובים השוודים האלה".

ואם כבר אמנים שמחזירים אותי אל שדרניות גלצ מיתולוגיות, אז אין ספק ש-Atomic Swing היא עוד שריד אהוב מהימים העליזים של נויה עינב כל יום בארבע אחרי הצהריים (חדי הזיכרון בטח שמו לב שאצל נויה הכרתי גם את סטאקה בו, עוד נצר מפואר לאומה השוודית – אבל האמת שהיה בתכנית שלה ייצוג לכל התפוצות). אטומיק סווינג, ואני חושב שאפשר לראות את זה בפריזורה של הסולן שלהם, אף פעם לא התאמצו להיות יותר מלהקת פופ-רוק חביבה, סוג של איגי פופ בלי קמטים. והשיר הזה, Stone me into the Groove, הוא כל כך קליל שאפילו נוצה של נחליאלי צריכה דיאטה לידו. אבל הוא עשה לי כל כך הרבה כיף בגיל 16, שאי אפשר שלא לשרבב אותו לכאן:

אל שני האחרונים ברשימה הזאת, Kent האצטדיוניים ו-Jay Jay Johansson הטריפ-הופי (שקצת נשמע כאילו תקוע לו גוש מוחטה בגרון) נחשפתי רק בזכות 'אלטרנטיב ניישן' מיודעתנו ב-1999, בימי פוסט-טובי-איימיס. הם נעלמו מחיי באותה מהירות שבאו, אבל מעיון זריז בוויקיפדיה עולה ששניהם חיים, בועטים ודי מצליחים במולדת הקרה. גם הם נגועים במנה לא קטנה של קיטש, ואפילו בומבסטיות מופרזת, אבל משהו בסאונד שלהם גרם לי לרגע לחשוב שהם איתי כדי להישאר. כנראה שטעיתי.

ורק כדי לסיים עם טעם קצת יותר מגניב בפה, קבלו בכל זאת עוד אחד של ה-Wannadies, הפעם מתוך האלבום החמישי שלהם, Yeah, שהופק על ידי ריק אוקייזק מה-Cars המיתולוגיים של האייטיז, ואת רוח הסינתיסייזר של העשור המפוקפק ההוא אפשר לשמוע בכל שניה מהאלבום הזה. והאמת – זה כיף גדול.

יאללה, adjö בקרוב…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פתאום בא לי שוודית

  1. היי,
    אני המתנתי לפוסט הזה די הרבה זמן. יש לך בלוג טוב, עם נושא טוב חשוב וגם לוהט כרגע. זו טעות נפוצה לחשוב שכולם יודעים את מה שאתה יודע, אבל תאמין לי שזה לא כך.
    אוהב את הפוסטים שלך. בינתיים כולם אהובים.
    הייתי שמח אם תטפל בבעיה טכנית קבועה שישנה כשפותחים את הבלוג, וחוץ מזה חלק מהקליפים לא נדבקו.
    נתראה בהמשך 🙂
    ואם יש לך שם, אז אשמח לדעת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s