הזמש ששינה את חיי

המממ…
בפעם האחרונה שהעליתי לכאן פוסט, איזה תל-אביבית אלמונית בשם דפני בדיוק הוציאה את האוהל שלה מהבוידם וחיפשה מקום להניח אותו.
כן כן, הבלוג הזה הוא כל כך נוסטלגי, שלפעמים הוא אפילו מתגעגע לעצמו.
מצד שני, אפשר להיות בטוח שאם פתאום אני כותב כאן שוב, יש לזה סיבה טובה.

ולסיבה הטובה הזאת התוודעתי לפני כשבועיים, אחרי עוד פוסט מוצלח של דובי שרגא בפרויקט הפייסבוק המופתי שלו, "היום לפני 20 שנה", על הסינגלים הגדולים של 1993. בעקבות דובי, החלטתי לבדוק גם אני איזה שירים שאני אוהב יצאו באותה שנה.
ואז גיליתי שה-22 בפברואר 1993 הוא יום ששינה את חיי.

בתחילת 1993 הייתי בן 15 וחצי, ועדיין לא הגעתי לשיא בשלותי כצרכן מוזיקה. אמנם כבר השלמתי את המעבר מהפופ המיינסטרימי של רשת ג' אל האלטרנטיבה הבועטת של צה"ל 2 (שנסגרה באותה שנה לטובת גלגלצ. הנה לכם נקודת מפנה בתולדות הרדיו הישראלי), אבל זה עדיין לא השתקף בספריית הדיסקים – סליחה, הקסטות – שלי, שבה עדיין שלטו אריאל זילבר ומשינה.

האמת שאני כבר לא זוכר איפה שמעתי את השיר הזה לראשונה. אולי אצל נויה עינב בצה"ל 2, אולי אצל ריי קוקס ב-MTV, אבל מה שהיה ברור לי הוא שסאונד כזה עוד לא שמעתי בחיי. ושאני רוצה לשמוע את האלבום כולו.

הסינגלים הראשונים מהאלבום הזה, מסתבר, יצאו כבר ב-1992 והגיעו למקומות לא רעים במצעד הבריטי, אבל לא עוררו הרבה רעש מחוץ לשם. אבל בפברואר 1993, כשיצא Animal Nitrate, כבר היה קשה להתעלם מסוייד.

כלומר, לי היה קשה להתעלם ממנו. מסביבי אנשים המשיכו כאילו כלום. כבר סיפרתי בפוסט הראשון כאן איך הגיבו באוטובוס של הטיול השנתי כשאמרתי שאני שומע בווקמן את סוייד ("מי?").

ובגלל זה השיר הזה שינה את חיי. כי ה"מי?" הזה רק עורר בי עוד יותר את הרצון לגלות מוזיקה שהיא שלי ורק שלי, או שלפחות הסביבה המיידית שלי מאפשרת לי להעמיד פנים שהיא רק שלי.

כשאני מקשיב לו היום, הוא עדיין שיר מצוין בעיניי, אבל ממש לא הטוב ביותר ששמעתי. גם את סוייד די נטשתי איפשהו אחרי האלבום השלישי. ולמרות זאת, הצלילים הראשונים והמופלאים שלו, עם הגיטרה הלא-תיאמן של ברנרד באטלר ואחריו הפלצט החד-פעמי של ברט אנדרסון, תמיד מחזירים אותי אל הרגע ההוא באוטובוס (ואחר כך אל הרגע הקצת-מביך-אבל-מכונן שבו כתבתי מילות שיר של סוייד על הלוח בהפסקה). הרגע שבו הבנתי שלהיות אחר זה גם קצת כיף.

יא אללה, 20 שנה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על הזמש ששינה את חיי

  1. עינת הגיב:

    הו… איזה שיר ואיזו תקופה…. באמת סופר נוסטלגיה!
    אני , להבדיל, תמיד ידעתי שלהיות קצת אחרת זה כיף.. אבל למצוא מישהו שמבחין בזה – הו! זה כבר לא קל 😉

  2. פינגבאק: | פרוייקט 93' / 04הקונכייה

  3. פינגבאק: ילד ניינטיז

  4. פינגבאק: התרחיש המוצלח ביותר – השבוע לפני 20 שנה | ילד ניינטיז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s