מצעד 2013

ניקח הפוגה קטנה מהניינטיז לטובת ההווה: מצעד 2013 שלי.

***
עד לפני שנה לא שמעתי בכלל מוזיקה חדשה. כלומר, הפעם האחרונה ששמעתי מוזיקה חדשה היתה אי שם בתחילת העשור הקודם.
ואחר כך – שום דבר. לא להיטים (חוץ מאצל טל ואביעד, בערך), ובמיוחד לא את כל הדברים שנמצאים קצת יותר בשוליים, אלה שתמיד כל כך אהבתי לגלות לפני כולם, או סתם לשמוע ולדמיין לעצמי שאני היחיד בעולם שמכיר אותם.
פה ושם שמעתי וקראתי על דברים חדשים שנשמעו מסקרנים, אבל לא הצלחתי להפוך את זה לחלק מהיומיום שלי. לא הייתי מסוגל לשמוע מוזיקה תוך כדי עבודה (שירים באנגלית הפריעו לי לקרוא אנגלית, שירים בעברית הפריעו לי להתנסח בעברית), ובאוטו שמעתי בעיקר דיסקים של ילדים או תוכניות מלל ברדיו.
לאט לאט הפסקתי לשמוע גם מוזיקה ישנה, כזאת שאהבתי פעם.
כל מי שמכיר אותי (אבל מכיר באמת) יכול לנחש שזה ביאס אותי. שלא הרגשתי כמו עצמי.

ואז, בשלהי דצמבר שעבר, איריס עשתה לייק למצעד השנתי שערך אחד, עידו ישעיהו ('יאדו', לידידיו ולמוקיריו). נכנסתי, סתם מתוך סקרנות, ובזכות הפורמט הנוח של דפי המצעד (שהתארחו באתר הנהדר של דובי שרגא), התחלתי, סתם ככה, לעבור בין מאה שירי המצעד. מאה שירים! רק אחד מהם הכרתי.
אחרי כמה ימים, שבמהלכם (עכשיו אפשר להתוודות) עבדתי קצת פחות, שמעתי כמעט את כל המאה. בערך 30 אהבתי. עשרה עשו לי את השבוע.
זה נשמע כמו קלישאה שפוצצו לה את המוח מרוב חבטות, אבל הרגשתי איזה ניצוץ ישן שנדלק בתוכי מחדש.
ואז החלה 2013, וראיתי שאותו יאדו עורך גם פלייליסטים קבועים ביוטיוב של שירים חדשים שהוא אוהב, ככה ביומיום.
והתחלתי לשמוע אותם. כן כן, תוך כדי עבודה. הפלא ופלא – אפילו הצלחתי להתרכז. ולהתפרנס.
ולהכיר מוזיקה חדשה.
מתישהו במהלך השנה הצטרפו גם ההמלצות המצוינות של אמיר אשר, אליל הרדיו של נעוריי.
ועוד כל מיני מפה ומשם.
פה ושם שמעתי משהו שהדליק אותי, והעתקתי אותו לפלייליסט משלי. לאט לאט הצטברו המון דברים. את חלקם גם צרבתי ונתתי לאילנה, שיעביר לה את הזמן בנסיעות לעבודה (הרי אומרים שמיקסטייפ זה המתנה הכי יפה שאפשר לתת למישהו שאוהבים, לא?)
היום יש בפלייליסט הפרטי שלי כמעט 100 שירים שאהבתי מהשנה האחרונה.
עד סוף השנה תזכו להכיר את 34 השירים שהכי אהבתי.
למה שלושים וארבעה? אפשר לומר שסתם. אפשר לומר גם שבהתחלה חשבתי על חמישה, אחר כך הבנתי שעל מי אני עובד וזה יהיה יותר בכיוון של 25, ופתאום היו לי 26 שלא יכולתי לוותר עליהם, אז כבר עיגלתי ל-30, ואז פתאום נזכרתי בשיר ההוא, ה-31. ולעגל ל-35 זה כבר באמת טפשי.
ובמין צירוף מקרים קוסמי שכזה, בדיוק ביום שבו גמרתי לערוך את המצעד, נשארו עוד 34 ימי חול עד סוף השנה. אז 34 איט איז. כל יום חול – שיר אחר.
סביר להניח שמאזין/ת הרדיו הממוצע/ת יכירו רק שניים או שלושה מהשירים כאן. אבל כל מי שמכיר אותי (אבל מכיר באמת X2) יידע שהטעם המוזיקלי שלי, איזוטרי ככל שיהיה, אף פעם לא חרג מתחומי הפופ-רוק הקליט והקליל.
אז תחשבו על המצעד הזה בתור 34 הלהיטים הכי גדולים שלא שמעתם השנה. סבבה?
***
וואו, חפרתי.
טוב. 34 שירי השנה שלי. ממש תיכף מתחילים. אני מתרגש.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s